חופשה, חג או סוף שבוע הם לא הזמן להתחיל "דיאטה". אבל הם גם לא חייבים להפוך לתירוץ להשתוללות. בין שולחן שופע לארוחות לא שגרתיות, בין ילדים רעבים לרגעי שעמום חשוב לזכור:
תזונה נבונה בחופשה היא לא מילה גסה, אלא דרך חכמה לחיות את הרגע, בלי לשלם עליו אחר כך.
והכי חשוב- לעשות את זה יחד, כמשפחה, מבלי שאף ילד ירגיש חריג, שונה או "הבעיה של הבית".
דוגמה מהשטח:
יושבים לארוחת ערב משפחתית. אחד הילדים עם נטייה לעלייה במשקל, ואת מתלבטת אם להגיש קינוח, או "לחסוך לו את זה". אבל ברגע שאת אומרת "אתה לא צריך קינוח היום", המסר שעובר הוא: אתה חריג, אתה צריך שליטה בניגוד לשאר.
מה כן עושים?
- מגישים את אותו הקינוח לכולם, בכמות קטנה.
- שמים דגש על האווירה: "אוכלים לאט", "טועמים בהנאה".
- לא משכנעים ילד לסיים את האוכל מהצלחת ולא מתווכחים סביב השולחן.
- מחזקים הרגלים לאורך כל היום ולא רק באירועים מיוחדים.
איך נראית התנהלות חכמה בזמן חופשה?
בבוקר: דואגים לפתוח את היום בארוחת בוקר מאוזנת שמתאימה לילדים כמו דייסת שיבולת שועל עם פרי חתוך, טוסט מלא עם חביתה גבינה ואבוקדו , או יוגורט עם מעט דבש וגרנולה. ארוחה כזו עוזרת להם לשמור על ריכוז ומפחיתה נשנוש מיותר בהמשך.
במהלך היום: מתכננים מראש נשנושים טעימים ובריאים לדרך לדוגמא: מקלות גזר/מלפפון, פירות ואגוזים, חטיף ביתי. לכל ילד יש בקבוק מים משלו, וכך זה הופך אותם ליותר עצמאיים ובררנים פחות.
בארוחות הגדולות: משתפים את הילדים בבחירה. שואלים:
מה תרצה לשים בצלחת שלך? בוא נבחר שלושה צבעים שונים!
מאפשרים מנה אחת, מגוונת, בלי לחצים. מדגישים אכילה איטית והנאה- לא שליטה.
בקינוח: לא מבטלים, לא מחביאים- מציעים כמויות קטנות ואיכותיות לכולם. יוצרים חוויה משותפת סביב טעם, לא סביב אשמה. אפילו תותים חתוכים עם מעט שוקולד מריר יכולים להפוך ל"קינוח של גדולים".
המסר שעובר לילדים הוא: אוכל הוא חלק מהכיף, אבל גם מהבריאות.
כשלא מקטלגים מזונות כ”מותר” או “אסור” אלא מדברים על תחושה, אנרגיה וגיוון- הילדים גדלים עם יחס מאוזן ובריא לאוכל וללא תחושת קיפוח.
❓ שואלים אותי הרבה:
איך מתמודדים כשילד אחד עם עודף משקל ואחרים לא?
התשובה היא: לא מתמקדים בו. משנים אווירה בבית. הופכים את כל המשפחה למשפחה בריאה, עם דגש על הרגלים, לא משקל. כל שינוי עושה יחד.
ואם 'נפלנו' וכולם רק אכלו שטויות?
החיים קורים. מתחילים מחדש בארוחה הבאה. בלי רגשות אשם, בלי שיח ענישה. עם גישה של איזון.
