כמה פעמים שמעת את עצמך אומרת “אני רעבה!”- כשבפועל הרגשת עייפה, לחוצה, עצובה או סתם ריקה מבפנים?
בדיוק בנקודה הזו נכנס רעב רגשי. הוא מתעתע, שונה מרעב אמיתי, אבל מתנהג כמעט אותו דבר – לפחות בהתחלה.
מהו רעב אמיתי?
רעב אמיתי נובע מצורך פיזיולוגי של הגוף לקבל אנרגיה.
רמות הסוכר יורדות, ההורמון גרלין (שמגרה תיאבון) עולה, ואת מרגישה רעב שמתפתח בהדרגה. יש איתו סימנים ברורים: בטן מקרקרת, חולשה, עצבנות, ירידה בריכוז. הוא מגיע כל כמה שעות, וניתן לספק אותו עם מזון מגוון, לא רק במאפים, שוקולד או חטיפים.
ומה זה רעב רגשי?
רעב רגשי לא מגיע מהגוף, הוא מגיע מהלב, מהנפש.
הוא תוצר של מערכת העצבים המרכזית והתגובה הרגשית למצבים שונים. סטרס, חרדה, בדידות או אפילו שעמום, מפעילים את מערכת הדופמין, והאוכל נהיה כמו "כפתור הרגעה" מהיר.
אבל הוא לא באמת פותר את התחושה, הוא רק משתיק אותה לרגע. ואז מגיעים רגשות אשם, כעס עצמי וחיפוש נוסף לנחמה.
למה זה קורה בגוף?
כשהגוף חווה סטרס, הוא מפריש קורטיזול- הורמון שיכול להגביר תיאבון, במיוחד למתוק ושומני. במקביל, מערכת התגמול במוח משתוקקת לדופמין- שהוא חומר שמופרש כשאוכלים מזון מנחם.
כך נוצרת למידה התנהגותית: “כשאני עצובה, אוכל עוזר לי להרגיש טוב יותר”. וזה ממכר.
אז איך מתמודדים?
- זיהוי: שואלים את עצמנו- האם אני רעבה עכשיו באמת, או מרגישה צורך רגשי?
- דחייה מבוקרת: מחליטים לחכות 10 דקות, לשתות מים, לכתוב או לנשום- לבדוק אם הצורך עובר.
- החלפה מודעת: מזהים את הצורך הרגשי ומחליפים אותו בפעולה שתומכת: הליכה, שיחה, מוזיקה, יצירה.
- בחירה מתוך מודעות: אם בחרת לאכול, אכלי לאט, בנוכחות, מתוך חמלה ולא מתוך עונש.
